עגבניות

העגבניה, שמקורה מדרום אמריקה, הגיעה לאירופה במאה ה-16 והשתלבה במהירות במטבחים שונים ברחבי אירופה. היא עשירה בטעמים ומעולה בכל צורה: בסלט, כרסק טרי עם שום ובצל, כרוטב לתבשילים, כרוטב לפיצה, מיובשת ומבושלת.

המתיישבים האירופאיים בצפון אמריקה לא העזו לגעת בעגבניות עם התיישבותם, כי התושבים המקומיים היו בטוחים שהן רעילות. העובדה שתושבי אירופה החלו לצרוך עגבניות בכמויות הולכות וגדלות לא שינתה את עמדתם. רק בתחילת המאה ה-19 התחילו ליהנות מעגבניות בצפון אמריקה, לאחר שבחור בשם רוברט ג'ונסון העז לאכול עגבניה בפומבי ושרד. בפעם הבאה שיש לכם קיבעון מחשבתי על משהו, תזכרו שעגבניות היו יכולות כמעט לא להיות חלק מהחיים שלנו😉.

האם יש לעגבניה יתרונות בריאותיים? בהחלט! בעגבניה יש חומר בשם ליקופן – נוגד חמצון חזק שמקנה לה את צבעה האדום. הוא התגלה לפני יותר משבעים שנה והתפרסמו אודותיו מעל ל-2,000 מאמרים שונים בספרות המדעית, אשר קושרים בינו לבין מניעת סרטן ומחלות לב. בניגוד לנוגדי חמצון רבים, הזמינות של הליקופן לגוף עולה דווקא לאחר הבישול, כך שמרק עגבניות זו דרך נהדרת להשיג ליקופן.

גאווה מקומית! פרופ' דני זמיר מהפקולטה לחקלאות ברחובות קיבל ב-2020 את פרס ישראל על מחקריו בתחום השבחת העגבניות. פרופ' זמיר ותלמידיו בחנו את התכונות של זני עגבניות שונים ואת הקשר שלהן לגנטיקה של העגבניות. בזכות מחקריו, ניתן היה לאתר גנים שעשויים להחזיר לעגבניות את טעמן ותכונות אחרות, כגון עמידות ליובש ולמליחות בקרקע.