טמפה

מקורו של הטמפה (Tempeh) באינדונזיה, שבה (ובמדינות נוספות בדרום אסיה) הוא מהווה מרכיב מסורתי חשוב בתזונה היומיומית. הטמפה מופק באמצעות התססת פולי סויה חצויים ומבושלים עם נבגי פטריות. תהליך התסיסה דומה לתסיסת השמרים בהתפחת לחם. בסיום התהליך, מחברים חומרי התסיסה את פולי הסויה החצויים למקשה אחת. התוצאה: פרוסה של פולי סויה מחוברים ומצופים בקליפה דקה דמוית עובש לבן, המקנה לטמפה את טעמו ומרקמו הייחודיים. די קשה להשיג טמפה בישראל, בשנים האחרונות, אך פה ושם ישנם יצרנים ביתיים של משוגעים לדבר. יוזמה טרייה מהשנים האחרונות (יולי 2020) היא טמפה ישראל, שניתן להזמין מהם ישירות טמפה טרי מצונן או למצוא אותו קפוא במגוון חנויות טבע.

הטמפה בדומה לסויה שממנה הוא עשוי, מכיל חלבון , מינרלים (כגון סידן, ברזל, מגנזיום ואבץ), וכן ויטמינים מקבוצת B. בניגוד לטופו, הוא עשיר בסיבים תזונתיים. תהליך ההתססה הופך את הטמפה לקל יותר לעיכול וישנם מחקרים שמצאו שהטמפה משפרת את אוכלוסיית החיידקים של המעי (בדומה לפרוביוטיקה). 100 גרם טמפה מכילים כ-190 קלוריות, ו-20 גרם חלבון.

כיאה למזון מותסס יש לטמפה טעם יחודי (אזהרה, הרבה לא מתחברים לטעמו של הטמפה, אבל מי שאוהבים מתמכרים). הטמפה נוח לעיבוד ולשילוב במגוון רב של תבשילים. תחילה יש להפשירו, ולאחר מכן ניתן לחתוך אותו לפרוסות או קוביות ולבשלו בשלל רטבים ותבשילים, לטגן (למשל, "להקפיץ" עם ירקות ורוטב סויה), לצלות או לאפות (מומלץ בתוספת רוטב או לאחר השריה במרינדה). ניתן גם לשלב טמפה מבושל או אפוי בסלטי ירקות ובכריכים. כמו-כן ניתן לגרד טמפה כדי להוסיף את התערובת לרטבים או ליצור ממנו קציצות ומילוי לירקות ממולאים (בתוספת אורז). חובבי צ'יפס יכולים לטגן אצבעות טמפה במעט שמן זית ותבלינים עד לקבלת מעטפת קראנצ'ית ולאחר מכן לאכול עם מטבל קטשופ או רוטב סויה.