רעלים במוצרים מהחי

דו"ח הוועדה לשאריות כימיות במזון מהחי, 2011

הדו"ח

ועדת ההיגוי העליונה לשאריות כימיות במזון מהחי אינה מגיעה לכותרות העיתונים בדרך-כלל. זאת על אף שמדובר בוועדה האמורה לפקח על תחום בעל השלכות בריאותיות משמעותיות עבור מרבית האזרחים: כמות הרעלנים השונים המצויים במזון מהחי. לעתים רחוקות עולה הנושא לכותרות, כאשר נחשפת הרעלת מזון חמורה.

סקר הוועדה, מעצם היותו שנתי, חושף נתוני הרעלה רק בדיעבד, זמן רב לאחר שהצרכנים כבר אכלו וספגו לגופם את הרעלים. דו"חות אלה היו עשויים, לו היו זוכים ליחס ההולם את חומרת ממצאיהם, למנוע הרעלות עתידיות; אך הם אינם יכולים להועיל לצרכנים שכבר נפגעו מאכילת המזון הנגוע.

היעדר פיקוח

אחד הדיווחים המדאיגים (מבחינת צרכני מזון מהחי) נוגע לכך שבמשך שנת 2010 נערך פיקוח חלקי בלבד, או שלא נערך פיקוח כלל, בתעשיות רבות של מזון מהחי, וזאת מסיבות טכניות שוליות (ובראשן בעיית תוכנה). כך, למשל, שותקה מחלקת הרכישות של המעבדה במשך חצי שנה, ומסיבה זו לא נערכו בדיקות, או שנערכו לאחר חודשים רבים באופן לא אמין (ללא תיקוף). בעיות אלו בלטו בייחוד בתעשיית הביצים, תעשיית החלב ובתעשיות בשר הפרות, החזירים והכבשים. בנוגע לאלו האחרונות הוועדה אף כותבת:

"התמונה שחוזרת מדי שנה מראה שהליך הדיגום ופריסת הדגימות לאורך השנה נכשלו. לפיכך… אין להתייחס לנתונים המופיעים… כאל תמונת מצב של שאריות כימיות בבשר וצאן."

(עמ' 5)

בעיה מטרידה נוספת היא מספר הבדיקות. נקודה זו בולטת למשל בבדיקות הנערכות בבשר דגים. כך למשל, על מנת לבדוק הימצאות כספית בבשר דגים נלקחו דגימות רק מעשרה דגים, ומתוכן התקבלו בפועל תוצאות לגבי שמונה בלבד. בהתחשב בהיקפה העצום של תעשיית הדגים (ישראלים צורכים עשרות מיליוני דגים בשנה) קל לפקפק באמינות התוצאות. יש לציין שבשניים מתוך שמונת הדגים שנבדקו, נמצאו שאריות כספית ברמה גבוהה למדי (אך פחותה ב50% מהרמה המרבית המותרת). נראה כי השירותים הווטרינריים אינם מכירים בבעיה הטמונה במספר הדגימות הנמוך. גם מערכת חדשות ערוץ 2 לא התייחסה לעניין בכתבה על ממצאי הדו"ח.

קדמיום בכבד עופות

קדמיום הוא אחת המתכות הרעילות ביותר, וחשיפה מצטברת אליה פוגעת בעיקר בתפקוד הכליות (עד כדי אי-ספיקת כליות), וכן בבריאות העצמות (עד כדי רככת). מתכת הקדמיום נמצאה גם כמעודדת התפתחות סרטן ריאות, שד, רחם, ושלפוחית השתן. על פי הדו"ח, ב-12.7% מהדגימות נמצאה כמות קדמיום מעל למותר. למעשה, הוועדה טוענת שהתריעה על כך כבר לפני חצי שנה. משרד החקלאות, שהפך את הסחבת לסימן היכר ידוע של פעילותו, עדיין לא הספיק לכנס את הוועדה שהייתה אמורה לקום לבדיקת הנושא באופן מיידי, וזאת חצי שנה לאחר שהתגלו הממצאים.

כמה קדמיום אפשר לבלוע?

הכמויות המרביות המותרות להימצאות כל אחד מן הרעלים במזון משתנה בהתאם למין הביולוגי של בעל-החיים שמגופו מופק המזון ובהתאם לרקמת גופו. ברקמת שריר של תרנגול מותרת כמות של 50 מיקרוגרם קדמיום לק"ג בשר. בכבד של תרנגול, לעומת זאת, מותרת כמות גבוהה עד פי עשרים: 500 מיקרוגרם לק"ג כבד של תרנגול בית, ו-1,000 מק"ג (!) לק"ג כבד של תרנגול הודו. לכאורה, יש בכך הגיון משום שהקדמיום נוטה להצטבר ברקמת הכבד (והכליות) יותר מאשר ברקמות אחרות. אך מדובר בהגיון כלכלי שלא רק מתעלם כליל מבריאות העופות, אלא אף אינו לוקח בחשבון את בריאות הצרכנים שהמתכת הרעילה מצטברת בגופם במידה דומה כאשר הם אוכלים איברים שונים.

מחיר העטינים המנופחים

במסגרת בדיקות הוועדה, נעשו ניסיונות למצוא את המקור להיווצרות אפלאטוקסין בחלב. זהו חומר מסרטן, המיוצר על-ידי סוג עובש העלול להימצא במזון שבו מואבסות הפרות. אפלאטוקסין מסוג B, העלול להימצא במזונן של פרות, הוא רעיל כשלעצמו, ובגופן של הפרות הוא עובר תהליך ההופך אותו לאפלאטוקסין מסוג M – הרעיל עוד יותר. החומר מופרש בחלב ועמיד בפני פיסטור. בעבר נמצאו רמות גבוהות במיוחד של אפלאטוקסין בחלב המיוצר בישראל: ב-2008 נמצא אפלאטוקסין ב-15% מכלל הדגימות, וב7.5% מהן עלתה רמתו מעל המותר בחוק. בבדיקה הנוכחית נמצא אפלאטוקסין ב-7.2% מהדגימות, וב-1.5% ברמות הגבוהות מהמותר בחוק. על-פי ממצאי הוועדה, הפרות הישראליות נמצאו בעלות יכולת גבוהה להפיכת אפלאטוקסין מסוג B לאפלאטוקסין מסוג M. כפי הנראה, הסיבות לכך הן העיוות הגנטי של הפרות להפקת כמויות גבוהות במיוחד של חלב, ותדירות החליבות הגבוהה שנהוגה בארץ..

מכבסת מילים לאנטיביוטיקה

ב-34% מהביצים שנדגמו במהלך השנה נמצאו שאריות של קלופידול. בתשובה לשאלה מהו קלופידול, מסתפק משרד החקלאות בהסבר כי זהו "קוקצידיוסטט". מה שמסתתר מאחורי המונח (המוכר היטב לכל לולן) הוא אנטיביוטיקה הניתנת לבעלי-חיים בתעשיות המזון מהחי. הסיבה להימצאות החומר היא הלעטת התרנגולות באנטיביוטיקה זו בשבוע הראשון להימצאותן בלול סוללה. על פי הנהלים, אין מוסיפים אנטיביוטיקה למזון לאחר מכן, ואף על פי כן מצוי החומר בביצים. חברי הוועדה משערים שהסיבה לכך היא הימצאות שאריות אנטיביוטיקה במכלי המזון, אשר אינם מנוקים לאחר השבוע הראשון. יש לציין שלא נערכו בדיקות לקוקצידיוסטטים אחרים שבשימוש, והוועדה עצמה מודה כי נוכחות הקלופידול בביצים מעידה שכפי הנראה היו בהן גם סוגי אנטיביוטיקה אחרים שבהן מולעטות התרנגולות. יש לציין שבעיית הקלופידול בביצים צוינה בדו"חות הוועדה לשאריות כימיות גם בשנים 2008 ו-2009, ואז פטרו את הממצא בטענה כי ביצי רבייה שווקו בטעות כביצי מאכל. גם הפעם טוענת הוועדה שמדובר בבעיה נקודתית.