קולרבי

עובדות מעניינות על הקולרבי

הקולרבי (או הקולורבי, כמו שרובנו כותבים), אולי נראה כמו ירק שורש. אבל הפקעת שלו גדלה מעל לאדמה, והוא בעצם ממשפחת המצליבים.

יש מספר סוגים של קולרבי – חלק סגולים מבחוץ וחלק ירקרקים. אבל לכולם יש את אותו צבע בהיר מבפנים. ואם תהיתם איך הוא קיבל את שמו – מדובר בצירוף מעט משובש של המילה קייל בגרמנית (kohl) והמילה לפת בלטינית (rapa), כי הוא נראה כמו הכלאה של שניהם.

מתכונים עם קולרבי

אפשר לאכול קולרבי טרי או מבושל, וברוב המתכונים הוא יכול להחליף כרובית, צנון, או סלרי. השימוש הנפוץ ביותר הוא אמנם לסלטים (נסו להכין איתו סלט קולרבי קראנצ'י, או סלט קולסלאו טבעוני). אבל הוא טעים מאוד גם כשהוא פשוט אפוי בתנור עם תבלינים (בפני עצמו או כחלק מאנטיפסטי).

בנוסף, אפשר להכין ממנו המון מנות מבושלות וטעימות, כמו קציצות, לביבות, קונפי, חמוצים, מרקים, צ'יפס, מוקפצים, מניפת ירקות בתנור ואפילו סטייק טבעוני.

גם העלים אכילים, למרות שהם נשמרים זמן קצר בלבד במקרר. אפשר להוסיף אותם לסלטים, לשייקים, למרקים ולתבשילים, לטגן עם שמן זית ושום, להקפיץ עם ירקות נוספים או אפילו להכין מהם פסטו ועלים ממולאים…

איך לבחור קולרבי?

• בחרו בקולרבי בגודל של כדור טניס. קולרבי בגודל הזה לרוב לא חייבים לקלף, והוא גם יהיה פחות סיבי ויותר טעים.
• חפשו פקעת מוצקה וכבדה ביחס לגודלה.
• ודאו שהעלים (אם יש) ירוקים ורעננים.
• חפשו קולרבי בגוון מלא חיים, ללא פגמים, כתמים ושריטות.

איך מאחסנים קולרבי?

באחסון נכון קולרבי יכול להישמר במצב טוב עד שלושה שבועות. פשוט מסירים את העלים, נמנעים משטיפה ומאחסנים בשקית או במיכל אטום במגירת אחסון במקרר. ואפשר גם להשתמש בשיטה של מרתה סטיוארט, שבה עוטפים את הקולרבי במגבת נייר לחה לפני שמכניסים לשקית אטומה.