ארטישוק ירושלמי

הוא נראה כמו שורש ג'ינג'ר או כורכום, הוא קרוב משפחה של החמנייה והשם הרשמי שלו הוא בכלל "חמנית הפקעות". ולא, אין לו קשר לארטישוק או לירושלים…

הארטישוק הירושלמי (או בשמו הנוסף בטטה קסביה) הוא ירק שורש שמקורו בצפון אמריקה, והראשונים שנהגו לאכול אותו היו האמריקאים הילידיים. כיום הוא אהוב מאוד בצרפת ובצפון אפריקה. דווקא בארצות הברית, השימוש העיקרי בו הוא הפקת אינולין שמשמש לייצור מזונות מעובדים.

ארטישוק ירושלמי הוא צמח שקל מאוד לגדל בגינה. כדי להתחיל אפילו לא צריך ללכת למשתלה, כי הפקעת ששותלים באדמה היא אותו החלק שאנחנו אוכלים. רק שימו לב שיש לו נטייה להשתלט על השטח, ולכן הגבילו אותו מראש. ומה אפשר לעשות עם הפקעות שגידלתם? בהמשך תמצאו המון רעיונות טעימים.

בחירה ואיחסון

לארטישוק ירושלמי יש הרבה פעמים מבנה גבשושי והוא מגיע מכוסה בהרבה אדמה, מה שמקשה על הניקיון והקילוף. הפקעות הטריות, הטעימות והנוחות ביותר לעבודה הן קשיחות ונטולות גבשושיות, כתמים או אדמומיות.

את הפקעות כדאי לאחסן במגירת הירקות במקרר מה שישמור עליהן במצב טוב לכמה שבועות. לאחר הקילוף הן יתחילו להשחיר, ולכן כדאי להשתמש מיד, או לטפטף עליהן מיץ לימון. אפשרות נוספת היא לקנות ארטישוק ירושלמי קפוא ומקולף.

מתכוני ארטישוק ירושלמי

בזכות טעמו הנהדר של הארטישוק הירושלמי, לא צריך להתאמץ כדי להכין ממנו מטעמים. מספיק לאפות אותו בתנור עם שמן זית ותבלינים, או להכין ממנו פירה או מרק. הוא מעולה בתבשילי קדירה (כמו חמין), סלטים, פסטה, גרטן, ריזוטו, מטבל, קונפי ועוד.

אפשר להכין אותו כמעט בכל צורה שבה מבשלים ירקות שורש אחרים, ובעיקר תפוחי אדמה (למשל מטוגן, צלוי, קלוי, על האש, מאודה ואפילו מוחמץ!). עוד אפשרות היא לאכול אותו טרי, למשל בסלט.

הוא משתלב טוב עם לימון, מוצרי חלב טבעוניים, (כמו שמנת, יוגורט ולאבנה) ועם תבלינים ועשבי תיבול (כמו רוזמרין, אגוז מוסקט ופלפל). ואילו בגרמניה רוב הארטישוקים הירושלמיים בכלל לא משמשים לאכילה, אלא להכנת שנאפס!