הדף בשיפוצים! עמך הסליחה

חינוך לטריפה

ארוחות בבתי-ספר בארצות-הברית, 2004

בארצות-הברית, ילדים אוכלים בבתי-הספר ולומדים שם לאכול מוצרים מן החי בכמויות עצומות. בשנים האחרונות התפתחה מגמה של הכנסת מוצרים טבעוניים לארוחות בתי-הספר, מטעמי בריאות. אנו מביאים סקירה של מצב הארוחות בבתי-הספר בארצות-הברית, בעקבות המאבק להשגת ארוחות לטבעונים בבית-הספר בשדה בוקר, ולקראת הגעתו לארץ של הסרט התיעודי על נזקי מקדונלד'ס, "לאכול בגדול".

התכנית הלאומית

ב-1946 עבר בארצות-הברית "החוק הלאומי לארוחות צהרים בבתי-הספר". החוק נועד לקבוע תקנים תזונתיים ולהעניק סיוע לשכבות חלשות, על רקע של תת-תזונה בקרב ילדים רבים ברחבי הארץ. התכנית הלאומית לארוחות צהרים בבתי-הספר (NSLP) שנוסדה מתוקף החוק, מקיפה כיום קרוב ל-100,000 בתי-ספר והיא מגישה כמעט 27 מיליון ארוחות ביום. התכנית, באמצעות משרד החקלאות הפדרלי, מכתיבה תקנים תזונתיים ומסבסדת את בתי-הספר במזומן ובסחורות. בתמורה לכך, צריכים בתי-הספר לעמוד בתקני משרד החקלאות ולספק לילדים מעוטי יכולת ארוחות חינם או בהנחה. לכאורה, הסדר "צודק" מבחינה חברתית - כאשר מי שצפויים לסבול הם "רק" החיות, שמהן מכינים חלק מן המוצרים. אם כך אמנם היו פני הדברים, ודאי היה גורלן של החיות נגזר לתמיד. אולם למעלה מיובל שנים לאחר ייסוד NSLP, הבעיות שונות לחלוטין מאלה שהטרידו את האמריקאים ב-1946. המחסור הכללי כבר אינו מהווה עוד בעיה משמעותית, אלא עודף קלוריות, שומן, מלח וסוכר. רבע מכלל ילדי הארץ סובלים ממשקל-יתר וממחלות רבות אחרות, שהארוחות המוגשות בבתי-הספר מסייעות בהתפתחותן. שיעור השמנת-היתר בקרב הנוער הוכפל במשך 20 שנה בלבד. אמנם, התקנות הפדרליות דורשות (דרישה בלתי מחמירה כשלעצמה) שלא יותר מ-30% מכלל הקלוריות בארוחות בתי-הספר יתבססו על שומן, אולם הוראה זו אינה נאכפת. סקר לשנת 2003 מראה, ש-33% מהקלוריות בארוחות בתי-ספר יסודיים, מקורן בשומן. רק 20% מכלל בתי-הספר עמדו בתקן, ורק 14% עמדו בהוראה, ששיעור הקלוריות שמקורן בשומן רווי לא יעלה על 10%. בקיצור - הילדים האמריקאיים אוכלים מזון ההורס את בריאותם, בחסות המדינה ובסיועה. על רקע זה גוברת כיום התביעה לספק לילדים מזון טבעוני בבתי-הספר.

כמו מקדונלד'ס

חינוך לטריפה קשה להאמין, עד כמה מעודדים בתי-הספר בארצות-הברית צריכת מוצרים מן החי ומוצרים לא בריאים אחרים. מתכנני הארוחות מתרצים זאת בצורך להתחרות על טעמם של הילדים מול מסעדות מזון מהיר. המתכננים מתלוננים, שבהינתן אפשרות בחירה ללא חינוך הולם, הילדים מעדיפים את המוצרים מן החי משום שמוצרים אלה מתפרסמים בטלוויזיה, לעומת שתיקה פרסומית בכל הנוגע למוצרים צמחיים. ברוח זו, מגישים המוני בתי-הספר המבורגרים, נקניקיות בשר, חתיכות עוף מטוגנות, פיצות עם גבינה ובשר, ואם יש מזון צמחי - זהו צ'יפס. כאשר מוגשות "חלופות לבשר" - לעתים קרובות זהו בשר מסוג אחר או גבינה. וכאשר ניתנת לילדים אפשרות לבחור במזון צמחי, במוסדות רבים עליהם להזמין את המנה הצמחית מראש - סיבוך המרחיק את האוכלוסייה הכללית ממזון צמחי. למעשה, אין זה מסובך כלל, ולעתים גם לא יקר, להעשיר את המזנון במוצרים מן הצומח. אולם למנהלי המטבחים פשוט אין ידע מתאים, וממילא משרד החקלאות פועל נגדם.

למי דואג משרד החקלאות?

שירותי אספקת המזון לבתי-הספר מתלוננים, שמזון מן הצומח יקר יותר מן המזון מן החי. עובדה זו מתמיהה מאוד, לאור העובדה שייצור מזון מן הצומח זול הרבה יותר. כיצד קרה שבתי-הספר הנכללים ב-NSLP אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות קציצות סויה, ותחת זאת נתונה בידיהם האפשרות להגיש לילדים מוצר יקר יותר? "ועדת הרופאים לרפואה אחראית" (PCRM) מסבירה: משרד החקלאות פועל לפי אינטרסים של גורמים חקלאיים בעלי כוח ולכן הוא מספק מעט מאוד מרכיבים למנות דלות שומן וצמחיות. בכל שנה הוא קונה מיליוני קילוגרמים של "עודפי ייצור" של בשר חזיר, בקר, חלב ומוצרי בשר וחלב אחרים, כדי לתמוך ביצרני המוצרים מן החי, על רקע צניחת המחירים המתמדת של מוצריהם. מוצרים אלה מופצים ל-NSLP במחירים נמוכים מאוד. במקביל לכך, מקשה משרד החקלאות על אספקת מן הצומח. למשל, מחוזות בתי-ספר צריכים לשלם כפליים כדי לספק קציצה צמחית דלת שומן, נטולת כולסטרול ועשירה בסיבים בהשוואה להמבורגר שומני ונטול סיבים. זאת משום שהממשלה מסבסדת בשר המבורגר אך לא קציצות צמחיות. בנוסף לכך, למרות עניין ציבורי עצום ומידע רב ממומחי תזונה, התכנית הלאומית NSLP אינה מספקת משקאות סויה המועשרים בסידן או מיץ תפוזים המועשר בסידן לבחירת התלמידים. אם בתי-הספר מעוניינים לספק משקאות כאלה - עליהם לשלם מחיר מלא, ובעשותם זאת הם גם מפסידים את מענק משרד החקלאות לארוחות מלאות. בנוסף לכל אלה, משרד החקלאות אינו מספק מתכונים למנות צמחיות ואינו מסייע ברכישה ובהפצה של מנות כאלה.

חלב ומחלות

נושא הזוכה ליותר ויותר תשומת-לב הוא בעיית החלב. הקורבנות העיקריים של תעשיית החלב הם, כמובן - הפרות. אולם מסתבר, שצריכת מוצרי חלב פרה פוגעת בבריאות הצרכנים האנושיים. ועדת הרופאים לרפואה אחראית ריכזה את המידע הרפואי בנושא והגישה עצומה למשרד החקלאות, בדרישה לכלול מוצרי סויה בתכנית הארוחות. מלבד ההשמנה שגורם השימוש הרב בגבינות שמנות, מציינת הוועדה נטייה למחלות נוספות, שמחזקת צריכת מוצרי חלב: אסטמה, אלרגיות, מחלות לב וסוגי סרטן מסוימים. מעבר לכך, עידוד צריכת מוצרי חלב נושא גוון גזעני. חלב פרה מכיל סוכר בשם לקטוז - מרכיב שגורם לאנשים רבים הפרעות בעיכול, התנפחות ושלשול. רגישות זו מופיעה ברמות שכיחות שונות בקבוצות אתניות שונות. לפי סקרים בארצות-הברית, 21% מכלל האנשים ממוצא קווקזי (לבנים) רגישים ללקטוז - שיעור גבוה מאוד כשלעצמו, המחייב לספק בחירה חופשית ב"תחליפי חלב" גם בקרב אוכלוסיות לבנות בלבד. אולם מסתבר, ש-56% מן הציבור ממוצא היספאני רגישים ללקטוז, 70% מילידי אמריקה, 72% בציבור ממוצא אפריקאי ו-85% בציבור ממוצא אסייתי! בנוסף לכך, מעריכים ש-2.5% מהתינוקות בארצות-הברית אלרגיים לחלב, כלומר - גם לחלב שהוציאו ממנו את הלקטוז.

חלב וגזענות

חינוך לטריפה במילים אחרות: NSLP מרעיבה מיליוני ילדים אמריקאים, שרובם הגדול לא לבנים, משום שהיא מספקת להם מוצרי חלב, ללא תחליף - מוצרים שהם לא יכולים לשתות ולאכול. לא זו בלבד שמשרד החקלאות אינו מעודד אספקת מוצרים צמחיים חלופיים אלא הוא מונע זאת במפורש. המשרד אינו מכיר במשקאות סויה כתחליף לגיטימי לחלב פרה (הוא גם מגביל מאוד את התחליפים לבשר) והוא מתיר לספק משקה רק לילדים שהציגו בפני רשויות בית-הספר אישור רפואי. לכאורה פתרון פשוט - אך לא בארצות-הברית. שירותי הבריאות שם יקרים - עד כדי כך, שעניים אינם יכולים להשיג אישור רפואי לילדיהם. העוני, כידוע, נפוץ יותר בכמה מן הקבוצות האתניות, הרגישות במיוחד ללקטוז; באוכלוסיות אלה, מדיניות משרד החקלאות כופה על הילדים לבחור בחלב - שאינם מסוגלים לעכל; דהיינו: לסבול מתת-תזונה. על רקע זה קמה בשנים האחרונות מחאה ברחבי ארצות-הברית, המסתייעת בכוח הלחץ של תעשיית הסויה.

משהו צומח לטובה?


בכתבה הקודמת ראינו שמשרד החקלאות בארצות-הברית ובתי-הספר שם מעודדים צריכה מוגברת של מוצרים מן החי בארוחות המוגשות בבתי-הספר. זאת באופן שאינו רק רצחני כלפי בעלי-החיים, אלא גם מסוכן לבריאות הילדים. בכתבה זו נראה כיצד הביאה הדאגה לבריאות הילדים לסימנים ראשונים של התנגדות אפקטיבית לשלטון המוצרים מן החי בבתי-הספר.

שינוי מלמטה

למרות הנזק העצום שנגרם לילדים אוכלי-כל בבתי-הספר בארצות-הברית, הכוח המניע מאחורי השינוי הוא המיעוט הצמחוני. שיעור הילדים הצמחונים באוכלוסייה האמריקאית גדל בהתמדה, אם כי הוא עדיין נמוך מאוד: כ-2% בלבד מתחת לגיל 18, כמו שיעור המבוגרים או מעט פחות מזה. העיתונות האמריקאית מציינת את הסרטים "בייב" ו"מרד התרנגולים" כסיבות נפוצות לצמחונות בגיל צעיר, וחיקוי של מפורסמים צמחונים כסיבה נפוצה בגיל הנעורים - אם כי לא נערכו סקרים בנושא; ייתכן, שחלק ניכר מהילדים הצמחונים הם ילדיהם של הורים צמחונים מטעמי בריאות. לילדים אין מה לאכול בבתי-הספר, וההורים זועמים. בתי-ספר מוסיפים בשנים האחרונות מנות צמחיות לתפריט - בלחץ ההורים. ההורים לא מסתפקים בכך ומנסים לקדם חקיקה.

גינות ירק בהוואי

האות הראשון לשינוי משמעותי ניתן בהוואי בשנת 2002 - עדיין הרחק מאמצעי התקשורת העיקריים בארצות-הברית. בית הנבחרים של הוואי אישר את הצעה HR25, אשר "ממריצה את משרד החינוך לעודד פיתוח גינות מזון ושימוש בהן כאמצעי חינוך בבתי-ספר היסודיים", כפי שנאמר בכותרת ההצעה. ההחלטה גם מעודדת את צוותי ההוראה וההנהלה של בתי-הספר לשלב גידול מזון בריא ככלי חינוכי במקצועות שונים, כגון: היסטוריה, תזונה, היגיינה אישית, חינוך גופני, מדע ומדעי החברה. הסיבה להחלטה, כפי שהיא מפורטת בהצעה, הנה בריאותית בעיקרה: פירות וירקות טובים לבריאות, דלים בשומן ובקלוריות, נטולי כולסטרול, עשירים בסיבים, מכילים אינספור רכיבי מזון חיוניים ופיטוכימיקלים אשר עשויים לספק הגנה מסיכוני סרטן ומחלות לב. ההצעה גם מציינת, שראוי לדעת לגדל מזון לשעת חירום ושניתן להוריד מהוצאות המזון של בית-הספר בעזרת גידול עצמאי. יש לשים לב לכך, שההחלטה אינה בגדר חוק, אלא היא "ממריצה" ו"מעודדת" - אך גם זוהי פריצת דרך.

היסטוריה בקליפורניה

חינוך לטריפה השלב הבא התרחש באחת המדינות הגדולות ביותר בארצות-הברית - קליפורניה, אשר שיעור הצמחונים בה כפול בערך מן הממוצע האמריקאי. היוזמה החלה בסן דייגו, כשקבוצת אימהות לחצה על בית-הספר המחוזי לספק ארוחות צמחיות לילדים. כך הוקמה הקבוצה Project Healthy Beginnings, אשר פנתה מן הרמה המחוזית אל הסנאט. ראש הקבוצה, ברברה גייטס (בתמונה, על רקע בית הנבחרים) היא צמחונית מ-1995, אז נחשפה למידע על משקים מתועשים. במהלך עבודת הלובי שלה, למדה להצניע את "מצע זכויות בעלי-החיים" ולדבר על נושאים פופולריים יותר: רב-תרבותיות, בריאות ואקולוגיה; היא גם לא שוכחת לציין שבמחוז שלה התברר, שהארוחות הצמחיות נמכרות טוב יותר מהארוחות ה"רגילות". הקבוצה הגיעה אל ג'ו ניישן (Nation) כלכלן וחבר אסיפת הנבחרים של קליפורניה מטעם הדמוקרטים, אשר ב-27.1.2003 הגיש לאסיפה את ההצעה ACR16: "החלטת ארוחות צהרים צמחיות בבתי-הספר בקליפורניה". ההצעה עברה את כל הערכאות ברוב גדול, עד שהתקבלה רשמית ב-16.6.2003, בתמיכת כל הדמוקרטים ורפובליקנים רבים.

ההחלטה הקליפורנית

ההחלטה שהתקבלה בקליפורניה מקיפה יותר מזו שעברה בהוואי, והיא
"דוחקת במשרדי הבריאות, המזון, החקלאות והחינוך של המדינה ובהתאחדות שירותי המזון לבתי-הספר בקליפורניה לפתח תפריט שלם מבחינה תזונתית, שיכלול לפחות מנה יומית צמחונית אחת על בסיס צמחי כחלק מתכנית ארוחות הצהרים הניתנות חינם ובהנחה; ולכלול מידע על תפריט טבעוני/צמחוני בהנחיות התזונתיות."
חינוך לטריפה ההחלטה מדגישה כי התכנית תציע תפריט צמחי לכל התלמידים, "ללא קשר להעדפות המזון שלהם". התכנית תוצג בפני אסיפת הנבחרים עד תחילת שנת 2008. עוד תובעת ההחלטה, שמגוון המזון הצמחי לא ייפול ממגוון המזון הבשרי והחלבי (משום מה, ביצים אינן מוזכרות כלל בהחלטה) ושחומרי ההסברה התזונתיים וההוראות בעניין יכללו מידע על דפוסי אכילה רב-תרבותיים, ובכלל זה מידע על צמחונות וטבעונות. ההחלטה כוללת 14 נימוקים בריאותיים בעיקרם - מניעת השמנת-יתר, מחלות לב, לחץ דם גבוה, סוגי סרטן מסוימים וסוכרת - וכן נימוקים על בסיס של רב-תרבותיות והכרה בזכויות מיעוטים, וגם אזכור התועלת האקולוגית של תזונה צמחית. כצפוי, זכויות בעלי-חיים אינן מוזכרות בהחלטה. נוסח ההחלטה שהתקבלה מזכיר את תמיכתם של הארגונים הלאומיים לרפואת ילדים, לתזונה ולמאבק בסרטן, בסוכרת ובמחלות לב, וכן של משרד החקלאות ומשרד הבריאות - בתפריט הכולל יותר פירות, ירקות, דגנים וקטניות. ארגונים ממשיכים להצטרף במכתבי תמיכה פומביים להחלטה, וביניהם ארגון לאומי למאבק באסטמה, 5 ארגוני מורים, הורים ותלמידים וכן 13 ארגונים להגנה על חיות. מאז יוני 2003, הופכת ההחלטה למציאות. תלמידים, הורים, מורים, רופאים ויצרני מזון יוצרים התארגנויות מקומיות לתמיכה בארוחות הצמחיות. הנושא מקודם במסע פרסום ציבורי ובתוך בתי-הספר, ושירותי המזון במחוזות בתי-הספר העיקריים בקליפורניה כבר ביקשו מידע נוסף להכנסת הברירה הצמחית לתפריט. ג'ו ניישן (בתמונה) מקווה, שהצלחת הפרויקט תביא לכך, שבשנת 2008 תעבור ההצעה כחוק מדינה. בינתיים יש להתפתחויות אלה השלכות חשובות נוספות: הצעות דומות הוצגו במדינות נוספות, וביניהן ניו יורק.

התפתחויות לאומיות

חינוך לטריפה גם ברמה הפדרלית יש התפתחויות חיוביות בארצות-הברית, אם כי צנועות יותר. בשנת 2002 עבר "חוק המשק" (Farm Bill) אשר הקציב 6 מיליון דולר לתכנית ניסיונית לקידום צריכת פירות וירקות בבתי-ספר בשנת הלימודים 2003-2002. 25 בתי-ספר יסודיים, המייצגים מגוון של מוסדות גדולים, כפריים, עירוניים ופרבריים בחמש מדינות, נבחרו להשתתף בתכנית. והתוצאות: התלמידים והמארגנים אהבו מאוד את התכנית, הרגלי האכילה של תלמידים השתפרו, השכלתם בתחום מזון התרחבה, ובתי-הספר מעוניינים בהמשך המימון לתכנית. ב-29.7.2004 הכריזה שרת החקלאות, אן ונמן, על המשך התכנית והרחבתה, במימון 9 מיליון דולר לשנת הלימודים 2005-2004. גוף בשם "תזונת הילד" נוסד והפך את "תכנית הניסיון לפירות ולירקות" לקבועה. המדובר אמנם בתכנית זעירה בממדים אמריקאיים, אך גלומה בה הבטחה גדולה. בוושינגטון קיים לחץ להגדיל את התכנית. ביוני 2003 הוגשה הצעת חוק להרחיב את מימון התכנית הניסיונית ל-20 מיליון דולר, לחייב הכנסת יותר פירות, ירקות ומיצים טבעיים בכל הארוחות בבתי-הספר בארצות-הברית ולתמוך בהקמת גינות ירק כדי שילדי אמריקה ילמדו מנין מגיע המזון הבריא. במקביל לכך, מפעילים יצרני הסויה לחץ על בית הנבחרים להסיר את הגבלות משרד החקלאות על השימוש במוצרי סויה כ"תחליף" לחלב פרה בארוחות בבתי-הספר. היצרנים עובדים על הכנסת סויה למוצרים הנצרכים בכמויות גדולות בבתי-הספר, כגון פיצה והמבורגר (ומציינים מחקרים הקובעים, שילדים מעדיפים מוצרים עם סויה!) ואילינוי צפויה להיות חלוצה בתוכנית המעבר לסויה. כל זאת, יש לזכור, מול הקמפיינים האגרסיביים של תעשיות החי.
מקורות
Associated Press, "Vegetarian School Lunches Are Hard to Find", 5.9.2001.
Emily Wax, "Got Soy? Not in School Lunch", Washington Post, 14.4.2002.
Leah Samuel, "The Trouble with Chicago School Lunches", Conscious Choice, January 2003.
2003 School Lunch Report Card, A Report by the Physicians Committee for Responsible Medicine, August 2003.
"ASA Advocates Soymilk Reimbursement in School Lunch Program", 10.8.2003.
Questions and Answers on Alternative Protein Products (APP), USDA, accessed 13.8.2004. Associated Press, "Vegetarian School Lunches Are Hard to Find", 5.9.2001.
HR25, House of Representatives, State of Hawaii, 2002.
"Assembly Concurrent Resolution 16 (Joe Nation) Healthy School Lunches", Office of Assemblyman Joe Nation, 24.2.2003.
"California Proposal: Assembly Concurrent Resolution 16 (Nation)", 3.3.2003.
Kim Severson, "State Bid to Offer Veggie School Lunches", San Francisco Chronicle, 5.3.2003.
Edward Epstein, "Eating Fruits, Veggies Pushed in Bill", Chronicle Washington Bureau, 25.6.2003.
"ASA Advocates Soymilk Reimbursement in School Lunch Program", Soya Tech, 10.8.2003.
Christine des Garennes, "Sowing Soy in School Lunches", The Nes-Gazette, 21.12.2003.
Healthy School Lunches, Soy Happy, summer 2004.
"USDA Earmarks $9 Million for School Fruits and Veggies", Food Service Director, 29.7.2004.
"California's Healthy School Lunch Resolution (ACR 16)", Soy Happy, accessed 20.8.2004.
Documents Associated with ACR 16 in the 2003-2004 Session, California State Assembly, accessed 20.8.2004.
"Healthy School Lunch Endorsers", Citizens for Healthy Options in Children Education (CHOICE), accessed 20.8.2004. "How Many Vegetarians Are There?",The Vegetarian Resource Group (VRG), accessed 20.8.2004. "How Many Teens Are Vegetarian?", Vegetarian Journal Jan/Feb 2001, VRG, accessed 20.8.2004.