הדף בשיפוצים! עמך הסליחה

טבעונות זה הכי, אחותי

על ספרן של קים ברנוין ורורי פרידמן, "שווה בטירוף"

הספר "שווה בטירוף" (במקור: Skinny Bitch) משווק כספר דיאטה לנשים, אך מאחורי המדיום שמקדש את אידיאל הרזון הנשי מסתתר מסר שמקדם תזונה טבעונית ואף זכויות בעלי-חיים. נעמה הראל סוקרת את הספר, שיצא לאור בעברית בקיץ 2010, וממליצה עליו למרות המדיום הבעייתי.
 ברנוין (מימין) ופרידמן (צילם: Tim VanOrdern)
בתמונה: ברנוין (מימין) ופרידמן (צילם: Tim VanOrdern) 

מעולם הדוגמנות למעצמת ספרים

"שווה בטירוף" נכתב על-ידי קים ברנוין ורורי פרידמן האמריקאיות. ברנוין הייתה בעברה דוגמנית בסוכנות שבה עבדה פרידמן כסוכנת דוגמניות. שם הן נפגשו, התיידדו והחליטו לכתוב יחד ספר על בסיס המחויבות המשותפת שלהן לזכויות בעלי-חיים, לטבעונות ולאוכל בריא. כיום שתיהן רחוקות מעולם הדוגמנות – ברנוין היא בעלת תואר שני בתזונה הוליסטית ופרידמן היא פעילת זכויות בעלי-חיים ומורה לתוכניות העשרה בגני-ילדים. הספר פורסם ב-2005 ולאור הצלחתו המסחררת הוציאו השתיים שורה של ספרי המשך: Skinny Bitch in the Kitch – ספר מתכונים טבעוניים בריאים (2007); Skinny Bitch: Bun in the Oven – ספר תזונה לנשים בהריון (2008); Skinny Bitchin – ספר עצות כללי להשגת מטרות בחיים (2008) ו-Skinny Bastard – ספר דיאטה לגברים (2009).
 

בלי ג'אנק, עם פחמימות

הספר כולל מידע תזונתי, עצות והסברים, שכתובים בשפה פשוטה, משעשעת מאוד ואף בוטה במיוחד. הוא נפתח ברשימה של רכיבים שיש לוותר עליהם כדי להיות רזה ובריאה, כגון: אלכוהול ("בירה תעשה אותך שמנה, מנופחת ומפליצה", עמ' 14), משקאות מוגזים ("תחזיקו חזק בנות: משקאות מוגזים הם השטן בהתגלמותו", עמ' 15), וחטיפים ("הם טעימים בטירוף, אבל הם יבנו עוד חדר על הירכיים שלך ולא ירצו לעזוב", עמ' 19). בהמשך מבקרות המחברות בחריפות את דיאטת אטקינס ומפרטות את החשיבות של אכילת פחמימות מורכבות ואת ההבדל בינן לבין פחמימות פשוטות.
 

מוצרים מהחי: לא בריא, לא מוסרי וגם משמין

פרקים 6-4 בספר מוקדשים לאכילת מוצרים מהחי, שאותה שוללות המחברות על בסיס בריאותי ואתי כאחד. המחברות מצטטות מחקרים על הנזקים הבריאותיים והאקולוגיים של מזון מהחי ועל יתרונות הצמחונות, מראות כיצד משפיע הלובי של יצרני המזון מהחי על המלצות התזונה, מספרות על הסבל של בעלי-חיים במשקים מתועשים, ומפריכות טיעונים נגד צמחונות. המסקנה שלהן היא נחרצת:
 

"אם את רוצה להיות רזה, את חייבת להיות צמחונית – מישהי שלא אוכלת חיות מתות. הפסיקי להתבכיין. לא גדלנו אצל הורים היפים אוכלי גרנולה בקומונות צמחוניות. כשגדלנו, אכלנו בשר כל יום, כל היום [...] לא ויתרנו על בשר רק כדי להיות רזות. שתינו הפכנו לצמחוניות לאחר שהבנו מה עובר על החיות. שתינו הבחנו בשינויים מהותיים במוח, בגישה, בבריאות ובמצב התחת שלנו לאחר שוויתרנו על שלדים. אז לפני שאת מכריזה 'אני לעולם לא אוכל לוותר על בשר', הביאי בחשבון שכמעט כל צמחוני אמר את אותו הדבר. אז שתקי, דמייני את עצמך שווה בטירוף ולכי לרוקן את הפריזר." (עמ' 54)

איך עושים את השינוי?

שווה בטירוף,תזונה טבעונית,נשים,זכויות בעלי חיים בפרקים האחרונים נותנות המחברות שפע של טיפים כיצד לשנות את התזונה לתזונה טבעונית בריאה – למשל, כל שבוע לסלק פריט מגונה אחר, לא לאכול תוך כדי פעילות אחרת ולהחליף רכיבים מזיקים אך אהובים ברכיבים בריאים מקבילים. לקראת סוף הספר הן סוקרות את המינרלים והוויטמינים החשובים ביותר – מה התפקיד שלהם ובאילו מקורות צמחיים ניתן להשיגם – מפרטות רשימה של מזונות מומלצים לארוחות שונות וכן של חטיפים וקינוחים "מותרים", ולבסוף גם מציעות תפריט לארבעה שבועות. בסוף הספר מופיעה רשימת ספרים לקריאה מומלצת, רשימת ספרי בישול, מסעדות, חנויות און-ליין, ואתרים שונים, המקדמים טבעונות וזכויות בעלי-חיים. במהדורה העברית הותאם המידע לקוראת הישראלית וההפניות כוללות שמות של חנויות, ספרים, אתרי אינטרנט, יצרנים ומותגי מזון שניתן להשיג בארץ.

זכויות בעלי-חיים במסווה של ספר דיאטה

המחברות בחרו לכתוב ספר שמעודד טבעונות וזכויות בעלי-חיים במסווה של ספרות נשים קלילה (Chick Lit). הן מודות שהספר אינו מצהיר על מסריו באופן ישיר, אך מבטלות את הביקורת מצד נשים שציפו לקרוא ספר דיאטות סטנדרטי והתאכזבו. "הן כועסות שהוציאו 14 דולר על ספר ולא קיבלו את מה שציפו, אבל לא כועסות על כך שכורתים לתרנגולות את המקור?" – הגיבה פרידמן להאשמות. בניגוד לספרים רבים בתחום של זכויות בעלי-חיים וטבעונות, המיועדים בעיקר לבעלי עניין מוקדם בתחום, "שווה בטירוף" מכוון לקהל יעד של נשים שרוצות לרזות, קהל יעד רחב בהרבה מקהל היעד של שוחרי זכויות בעלי-חיים וטבעונות. האסטרטגיה השיווקית אכן הצליחה והספר היה לרב-מכר בארצות-הברית ובאנגליה.

המדיום הוא המסר?

אי אפשר שלא לחוש אי נחת מול אובססיית הרזון, שהספר ניזון ממנה, אך גם מאשר ומחזק אותה. עם זאת, נראה שעם התקדמות הקריאה יורד מפלס השטחיות והטיעונים נהיים רציניים ומורכבים יותר. בעמוד האחרון, נחבא אחרי עמודי ההערות, מופיעים הדברים הבאים, שמביעים – בפעם היחידה בספר – נימה ביקורתית כלפי מודל היופי הנשי, שאותו מעודד הספר:

"חכי שנייה! אנחנו רוצות להתוודות על משהו. באמת שלא ממש אכפת לנו להיות רזות. אל תכעסי: את בטוח תרדי במשקל אם תאמצי את סגנון החיים של שווה בטירוף. מה שכן, התקווה האמיתית שלנו היא שתהפכי בריאה יותר. ממש אין לנו עניין שתיכנסי לאובססיה בעניין רזון. כשתאכלי נכון ותתעמלי, תרגישי חזקה, בריאה ובטוחה בעצמך. תתחילי לאהוב את הגוף שלך, לא בגלל שירדת במשקל, אלא בגלל שאת מרגישה מצוין [...] לא משנה מה נעשה, רובנו לעולם לא ניראה כמו דוגמניות-על או סלבריטאיות. ההבנה של העובדה הזו תשפר את חיינו לאין ערוך. אז מה אם בהוליווד יש רק סטנדרט אחד ליופי שאת לא מתאימה להגדרות שלו?! אל תיפלי בפח הזה. טפלי בגוף שהתברכת בו, ותאהבי, תאהבי אותו!"

 

מקורות
רורי פרידמן וקים ברנוין, שווה בטירוף, תרגום: מירית בר אילן (תל-אביב: ידיעות אחרונות, 2010), 200 עמודים כולל הערות.
מוטוקו ריץ' (עבור ניו יורק טיימס), "לא קל לעיכול", הארץ ספרים, 8.8.2007.
אתר הספר http://www.skinnybitch.net