שרשרת המזון, מעגל החיים...

מה נבחר כסמל - אריה הטורף את גור זוגתו או לביאה המתרפקת על הגור - תלוי במסר שברצוננו להפיק מ"הטבע", לא ב"טבע" עצמו 

הטיעון הכי-הכי מוחץ

מישהו (או מישהי) רוצה לאכול בשר בלב שקט. הוא מזדעזע לשמוע על תנאי החיים הנוראים שבהם מוחזקים בעלי-חיים לפני שהופכים אותם ל"בשר". הוא מסכים אתך, שההרגל שלו לא מצדיק פגיעה כזו בתרנגולת. הוא אפילו יודע, שתזונה צמחית יכולה לכלכל אותו מצוין. בקיצור, לא פשוט לשמור על לב שקט. הוא חושב רגע, מודאג, ולפתע מטיח בך בהקלה: "כולנו חלק משרשרת המזון!" (או: "הרי זהו מעגל החיים!", או: "ככה זה בטבע!" וכן הלאה). משכנע? בהחלט לא - אלא אם רוצים, רוצים מאוד - למצוא תירוץ.

שרשרת הייצור, מעגל הצריכה

בספרי לימוד לביולוגיה ובספרי טבע פופולריים נפוצים איורים מקסימים, ובהם קשורות זו לזו כל צורות החיים בשרשרת של חצים, המלמדים מי אוכל את מי: צמחים - אוכלי צמחים - טורפים - חיידקים - ומשם חוזרים לצמחים; מעגל מושלם, שבו לכל אחד יש מקום. גם לבני-אדם יש מקום (טורפי-על, כמובן), ואם ננסה לסלק אותם משם - הפרנו בכך את הסדר הטבעי. לא זו בלבד, אלא שבעצם החריגה מן הסדר הטבעי אנו מפגינים ניכור מתנשא כלפי קרובינו בעלי-החיים! כל זה טוב ויפה, אך קצת קשה לראות כיצד משתלבים בשרשרת חצים טבעית כזו לולים מבוקרי-אקלים, כלובי סוללה, תכשירים אנטיביוטיים, משאיות הובלה ונחלים שהוצפו בביוב ממשחטות. הגיע הזמן להתעורר, אחרי עשרת-אלפי שנות ביות ולמעלה ממאה שנות תיעוש חקלאי: הניצול של בעלי-חיים כמזון הוא מעשה של שליטה מוחלטת, המעוותת לחלוטין את יחסי ההדדיות האקולוגיים. זוהי מערכת של יצרנים וצרכנים, הקובעים את קיומן ואת השמדתן של חיות כאילו מדובר במוצר תעשייתי דומם. המגע היחיד שנותר למערכת זו עם הטבע הוא כגורם של הרס: זיהום מים ובזבוזם, הרס הקרקע, חיסול אזורי צמחייה והכחדת חיות בר.

הציידים פשטו עם שחר (על הסופרמרקט הקרוב)

יש המתעקשים, שאכילת בשר היא ביטוי הכרחי לטבעו של האדם - טבע הצייד. ולראיה: כאשר יוצאים אנשים לצוד, הם מגלים בעצמם את חדוות הציד האותנטית, שדוכאה על-ידי מעטה חונק של תרבות עירונית. אבל מתי בעצם הם יוצאים לצוד? וכיצד? חמושים בעגלת קניות ובכרטיס אשראי? האם טבעו האמיתי של האדם מתגלה בהפשרת תרנגולים קפואים ומרוטים מהפריזר? או אולי בנפנוף קרטון מעל המנגל?

אם זה טבע, כבר עדיף תרבות!

טיעון "שרשרת המזון" מנסה לשכנע, שאכילת בשר היא טבעית לאדם, ולכן טובה מבחינה מוסרית. ומה הקשר בין "טבעי" לבין "מוסרי"? קשר מקרי בהחלט: עמדתנו כלפי תופעות טבעיות משתנה בהתאם לערכים שלנו. אם, למשל, "טבעי" משמעו ליהנות מאוויר צח, לחיות חיים ארוכים ולשתף-פעולה עם אחרים - הרי ש"טבעי" הוא טוב, ואנו נשאף לממש נטיות טבעיות. אך אם "טבעי" משמעו לסבול ממחלות, להיאבק תמיד בקרובים לך ולמות בגיל צעיר - הרי ש"טבעי" הוא רע, וכולנו נעדיף לפעול נגד הטבע.

טבע האדם רע וטוב מנעוריו

ובכל זאת, אולי האדם הוא טורף צמא-דם מטבעו - מריח את הצבי בשדה (או לפחות רואה שלט פרסומת מפלסטיק להמבורגר) ומיד חש דחף בלתי נשלט לממש את טבעו הקמאי (לתפוש מכשיר חד ולנעוץ בבשר)? או אולי - כפי שאומרים אחרים - הוא בעצם מלאך אציל-נפש, השומע יללת גור בשדה (או מאחורי בלוני הגז בחצר) ומיד חש דחף לממש את טבעו הקמאי (ללטף, לתת אוכל ולקחת הביתה)? גם וגם. יש אנשים כאלה ויש כאלה. וחשוב מכך: יש תרבויות המטפחות אכזריות, ויש המטפחות חמלה. הפוטנציאל לאכזריות ולחמלה נמצא בכולנו, אבל מימוש הפוטנציאל דורש רקע תרבותי מסוים, תהליך למידה. לכן אין טעם לשאול אם בני-אדם הם "טורפים" מטבעם. השאלה הרלוואנטית היחידה היא, מה הם בוחרים להיות.

מי נהנה מהחיים היפים בטבע?

מתי מתעקשים אנשים, כנגד כל עדות מעשית וטיעון הגיוני, שיש "משהו" בטבע למרות הכל, "משהו" שאי-אפשר להיאבק בו, המהות האמיתית שלנו, סדר הדברים הטבעי - וזהו זה? פשוט מאוד: כאשר יש להם מה להרוויח מדימוי כזה של יחסי הכוחות בינם לבין זולתם. כאשר אתה הוא זה שרומס את הזולת - ונהנה מזה - הדבר נראה לך טבעי מאוד; מדוע להתאמץ לחשוב, שאפשר גם אחרת? אבל כאשר אתה הוא מי שנרמס, תעדיף לחשוב שאפשר גם אחרת: "זו לא המהות האמיתית שלנו, שגורמת לזה שרוצים לאכול אותי; זה פשוט מישהו שרוצה לאכול אותי; אני, המהות שלי היא לחיות."

אין טעם לשאול אם בני-אדם הם "טורפים" מטבעם. השאלה הרלוואנטית היחידה היא, מה הם בוחרים להיות 

טבעו של הגבר המערבי והעשיר

יש מי שנוטים יותר - הרבה יותר - להשתמש בטיעון של "טבעיות" בתור הצדקה לפגיעה בזולתם. אלה הם בעלי הכוח בחברה, המעדיפים לחשוב, שכוחם ניתן מן הטבע. לכן אין זה מפליא, שגברים לבנים-מערביים ממעמד גבוה נטוּ - ועודם נוטים - להשתמש בטיעון זה יותר מקבוצות אחרות. בטרם רשמה התנועה לביטול העבדות הצלחות, היה זה נדיר למצוא אדם מערבי, שאינו מתרץ את הרצח ההמוני של אפריקאים ואת שעבודם בהנחה, שעבדות היא טבעית ("תמיד הייתה ותמיד תהיה!"), וששליטת הלבנים בשחורים נובעת מטבען של שתי הקבוצות ("השחורים נחותים מן הלבנים"). לפני התפתחותה של התנועה הפמיניסטית, היה זה נדיר למצוא גבר מערבי, שאינו מתרץ את הדיכוי הכלכלי, התרבותי והפיזי של נשים בהנחה, שתפקידי המינים הם טבעיים, וכך גם יחסי-הכוח ביניהם. תירוצים כאלה לא נעלמו מן התרבות. אולם יותר מכל הם שורדים בטענות, לפיהן דיכוין של חיות ממינים שונים הוא טבעי לאדם וטבעי לחיות - אותן חיות שהוא מענה והורג. למאמר מפורט בנושא: מיתוס יחסי הכוחות הטבעיים בעולם